ס' 39 לחוק הירושה, תשכ""ה 1965 קובע כדלקמן:
"אין לתבוע זכויות על פי צוואה ואין להיזקק לה כצוואה אלא אם ניתן עליה צו קיום צוואה לפי הוראות הפרק החמישי"
הוראת סעיף זה הינה מפורשת.
כאשר אדם מעוניין לתבוע זכויות בהתאם לצוואה, עליו לפעול והוציא צו קיום צוואה, בין אם על ידי הרשם לענייני ירושה ובין אם על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
הוצאת צו קיום צוואה הינה תנאי סף לתביעת זכויות על פי צוואה.
כך למשל נדחתה בקשה למתן צו מניעה כנגד מינהל מקרקעי ישראל שימנע פינוי המבקש מביתו. אחד מנימוקי בית המשפט בהחלטה היה כי לא הוצג בפני בית המשפט צו קיום צוואה "המאשר את הורשת הזכויות אפילו היו ניתנו להורשה" ומשכך אין בידי המבקש "זכות ברת תביעה".
כך למשך בפסק דין שניתן בת.א (יר') 27710-11-10 ג'אבר נ' מוחמד קיבל בית המשפט את הטענה לפיה כל עוד לא ניתן צו קיום צוואה או צו ירושה אין ליורש (הפוטנציאלי) עילת תביעה בגין נכסים שירש.
משמעות הדברים היא ברורה- ללא הוצאת צו קיום צוואה, הרי שהצוואה היא חסרת תוקף משפטי.
